#11 לא צריכה להתנצל: על נשים, שוויון והקשר לספורט

אחד הדברים שמשום מה הפתיעו אותי פה בפרת', זה השילוב של הנשים ככח עבודה שווה לגברים. למה זה הפתיע אותי? אולי כי גדלתי במקום שבו כל פעם שהרמתי משהו כבד מישהו אמר לי להיזהר. עד גיל מאוד מאוחר חייתי באשליה שאסור לי, כאישה, להתאמץ מדי.

פה, באוסטרליה - אף אחד לא אומר את זה.

כמות הספורט שנשים עושות פה הוא בלתי נתפס, עד כדי כך שאני - שכל חיי עסקתי בספורט ועבדתי בתפקידים פיזיים יחסית - מרגישה די רגילה ליד הנשים האוסטרליות. אחת הסיבות לזה היא תרבות הספורט המטורפת: מגיל 6 שבועות אפשר למצוא פעילויות ספורטיביות לילדים, בנים ובנות יחד, וככה פשוט גדלים פה ילדים שלא מתפלצים כשרואים אישה מרימה משהו כבד.

הפעם הראשונה שנפלה לי הלסת

כשקנינו לאופיר את הכסא לאוטו, נכנסנו ל- Baby Bunting (שילב למי שמשווה), ורכשנו דגם כסא לאוטו מ-0-3 לגברת בת החצי שנה. כשסיימנו את הרכישה התבקשנו לצאת ולהגיע עם האוטו למחסן שמאחורי החנות כדי שיביאו לנו את המוצר.

מיותר לציין שעד עכשיו כל מי שעבדה בחנות היא אישה, שזה, למען האמת, לא הפתיע אותי. מה שכן מפתיע, זה שתום יצא מהאוטו והלך לאסוף את המוצר, תוך דקה וחצי ראיתי אותו חוזר בידיים ריקות ולצידו צועדת בחורה בת 50+, גבוהה, חזקה, שיער קצר לבן, סוחבת קרטון ענק וכבד עם הכסא שקנינו על הכתף שלה. היא הורידה את הקופסה ליד האוטו והכניסה אותה למושב שליד הנהג.

תום עומד לידה מבולבל, וכשהיא מסיימת, הוא נכנס לאוטו, בשוק.

״לא ידעתי אם להציע לה עזרה״ הוא אומר לי ״לא נעים…״

פאסט פורוורד חמש וחצי שנים

היום, אחרי חמש וחצי שנים בפרת׳, כבר ראינו נהגות אוטובוס, נהגות משאית, פועלות בניין, מתקנות כבישים, חוואיות, והכי קשוח: נשות FIFO המטורפות, שסוחבות את כל נטל הבית על כתפיהן במשך שבועיים/שלושה כשבן הזוג עובד במכרות, ואז סוחבות גם את בן הזוג בשבוע שהוא בבית ולא עובד. בקיצור - ראינו הכל. 

שמים פה דגש מאוד גדול בשילוב נשים במקומות עבודה, ודווקא לא כהעדפה מתקנת, אלא פשוט כדרך חיים. נשים יכולות לעשות פה כל דבר, בין אם לעבוד במכרות או במשאית זבל, יש כל כך הרבה אפשרויות.

בשנים האחרונות אוסטרליה נתנה קפיצה מטורפת ביחס שלה לנשים במקומות עבודה, ועברה מהמקום ה-43 ב-2023 בדירוג הפער במקומות העבודה העולמי, למקום ה-13. עדיין נשים מרוויחות 12% פחות מגברים, ונמצאות הרבה פחות בתפקידי ניהול (שמעו, עבדתי בתפקיד ניהולי שנה עם שני ילדים קטנים ובעל במשרה מלאה ו-וואלה… מובן לי לגמרי מאיפה זה נובע).

דיסקליימר: אין לי תואר בחקר מגדר, אבל בתור מישהי שעבדה בתפקידים פיזיים בחייה ולא סבלה שאומרים לה ״זה יפגע לך ברחם״, הפערים האלה תמיד עניינו אותי.

אז… שוויון

חזרנו למקום שממנו התחלנו - ולשאלה איך בעצם נראה שוויון? אותה אישה בת ה-50+ עם הכסא על הכתף לא עשתה את זה כי מישהו ציפה ממנה להוכיח משהו, היא פשוט עשתה את העבודה שלה.

ואולי זו בדיוק הנקודה - שוויון אמיתי זה לא אומר להיות אותו דבר, אלא לאפשר לכל אחד לבחור את הדרך שמתאימה לו, או לה, בלי שמישהו יגיד לך להיזהר, בלי שמישהו יתפלא, ובלי שצריך להתנצל או להסביר.

זה פשוט לעשות את העבודה.

ולקינוח איך אפשר בלי הפרויקט שלא מרפה ממני, עשור עבר, וזה עדיין רלוונטי:

תשאירו תגובות, זה תמיד כיף לקרוא.