#12 להתחיל מאפס: טיפים לעצמאיות ברילוקיישן
איך לוקחים עסק קיים ומצליח, שיש לו כבר לקוחות, המלצות ושם כלשהו בארץ - ומעבירים אותו למקום שאף אחד בו לא מכיר אותך? האם פותחים עמוד חדש ברשתות החברתיות? האם ממתגים מחדש? איך מתחילים בכלל?
זו הייתה מבחינתי שאלת השאלות לפני שעברנו לפה. לא רק איך מקימים עסק מבחינה חוקית, אלא איך לעזאזל לוקחים עסק קיים ומצליח, שיש לו כבר לקוחות, המלצות ושם כלשהו בארץ - ומעבירים אותו למקום שאף אחד בו לא מכיר אותך? האם פותחים עמוד חדש ברשתות החברתיות? האם ממתגים מחדש? איך מתחילים בכלל?
מדיבור קולח עם לקוחות בטלפון ופנים אל פנים, עברתי לדחיית הקץ לפני כל שיחת טלפון שאני צריכה להרים, בין אם זה לבנק לגן או למרפאה. כבר נמאס לי להגיד ״סליחה? את יכולה לחזור על זה בבקשה?״ כל פעם שלא הבנתי מה אומרים לי בטלפון. האנגלית שלי מצוינת, באמת. אבל לוקח זמן להתרגל למבטא האוסטרלי ולהרגיש בנוח לתקשר איתו חזרה.
אילצתי את עצמי לדבר בטלפון ולהירשם לקבוצת נטוורקינג, שם גמגמתי באנגלית בפעם הראשונה שבאתי למפגש (וזו ממש לא הייתה הפעם האחרונה), לאט לאט הביטחון עלה והצלחתי להביא את עצמי גם באנגלית. מופע השיא היה כשהשגתי את העבודה הראשונה שלי במשרה מלאה - וזכיתי לנהל צוות מרקטינג של אירגון גדול. אין לדעת לאן החיים יובילו אותנו.
אחרי שעשיתי את כל הטעויות האפשריות, אספתי עבורך כמה תובנות על הקמת עסק ובכלל על התמודדות עם עצמנו ברילוקיישן.
1. מי מכיר אותי בכלל?
מה שגיליתי על אוסטרליה, זה שאת רוב בעלי העסקים מוצאים פה בגוגל. כמות הדירוגים בגוגל שווה זהב, ואם אתה לא שם - אתה לא קיים. ברגע שאתה הופך למקומי, אתה נמנע מלקחת אחריות על עבודה של אנשים אחרים, ולכן כמות ההמלצות מפה לאוזן לעסקים חדשים היא כמעט אפסית. העסק קודם כל צריך להוכיח את עצמו ורק אז זה מתחיל להתגלגל. ככה זה כשאף אחד לא מכיר אותך מגיל 0 ואף אחד לא למד איתך בתיכון, ואף אחד לא היה איתך בצבא.
תובנה: צריך לזכור שאף אחד לא יודע מי את ומה עשית לפני, ולכן העצה הכי טובה במקרה הזה היא לדבר עם כל מי שאת יכולה על מי את ומה בא לך לעשות, לתת מעצמך ולהראות את הכישורים שלך לכל מי שרק ירצה. הדרך לא פחות חשובה מהתוצר הסופי.
2. קפה כנקודת מוצא
כשמעבירים עסק למדינה עם תרבות אחרת לגמרי, כדאי קודם כל לבדוק את השטח. מה קורה במדינה הזאת? מה הדרך הכי נפוצה להגיע לבעלי עסקים פה? מי האנשים שאני רוצה לעבוד איתם? מי התחרות שלי? איך הם פועלים? איך אני יכולה לפגוש את האנשים שאני רוצה לעבוד איתם?
הדרך הכי טובה לענות על כל השאלות האלה היא למצוא קולגות מקומיות באותם התחומים ולהזמין אותם לקפה. וגם אם השאלות שלכם לא יענו, תמיד יכולים לצאת דברים טובים מלשמוע אנשים שיש להם ניסיון בתחום ובאזור בו אתם גרים.
ביום העצמאות הראשון שלנו בפרת׳, הלכנו לחגוג עם הקהילה היהודית. ראיתי שם מישהי עם מצלמה, והתחלתי לדבר איתה. אחרי אותו ערב הזמנתי אותה לקפה באינסטגרם, ממש כמו לדייט, וישבנו לדבר. מסתבר שמעבר לכך שזכתה בכמה פרסי צילום בחייה והשתתפה בכמה תערוכות בינלאומיות, היא הצלמת הרשמית של המשלחת האוסטרלית למכביה. סיפרתי לה שיש לי ניסיון מאוד רחב בצילום ספורט, ובסוף השיחה היא הציעה שאשלח לה קו״ח ותיק עבודות והיא תעביר הלאה. כך יצא שעברתי ראיון עבודה ראשון באוסטרליה - למכביה - בהצלחה וטסתי עם המשלחת האוסטרלית שנה אחרי לישראל (זה לפוסט אחר).
תובנה: אני מאמינה גדולה בשיתופי פעולה והקמת רשת של קולגות (במיוחד בתחום הצילום) שם אפשר תמיד לתת יד, ולפרגן לאחרים כשאת לא פנויה או כשהנישה הספציפית שמבקשים ממך לצלם פחות מדברת אלייך. להצטרף לקבוצת נטוורקינג של עסקים כמו BNI או קבוצות של העיר/המועצה המקומית, למצוא קהילה של בעלי אותו עסק (לדוגמה, קהילת צלמות), להירשם לאירועים וללכת לבד, אלו רק חלק מהדברים שאפשר לעשות כדי להתערבב בקהילה המקומית.
3. התמקדות בהווה
יש לנו נטייה (לי במיוחד) להיות נוסטלגית ולחשוב שפעם היה יותר טוב. ואולי זה נכון - כי היינו יותר צעירים, פחות דאגות, בלי ילדים, יותר מדי זמן פנוי. הכל נכון. אבל בשביל להמשיך להתפתח צריך להתמקד בכאן ועכשיו. כמה זמן יש לי עכשיו? כמה בכלל אני רוצה להשקיע בעסק? מה ב-א-מ-ת בא לי לעשות? מה גורם לי לרצות לקום מחר בבוקר?
את התשובות לשאלות האלה לא תמיד אפשר למצוא בשנה הראשונה למעבר, כי אנחנו עסוקים בלהבין איפה אנחנו חיים, איפה יש פיצה טובה, ומה מחליף גבינה לבנה?? (תשובה: מסקרפונה או יוגורט יווני אבל אף אחד מהם לא באותו טעם). אבל זה מציק באחורה של הראש כי היה לנו עסק שהצליח לא רע בארץ, או שהייתה לנו פנטזיה לפתוח סוף סוף את העסק שרצינו וזה לא זורם כמו שחשבנו.
תובנה: מניסיוני, אין סיבה לחשוב על העתיד כשאת בתוך הבלאגן של המעבר. תתמקדי בלכתוב חוויות, לתעד, להנות מהחוויה המטורפת הזאת שהרגשת הראשוניות שלה לא תחזור יותר (לי יצאה מזה תערוכה…), לחפש את הקפה הכי טוב באזור (רמז: זה לא נמצא במקום שנקרא All Night Pizza Cafe") וללכת לכל האירועים האפשריים עד שאין לך כח יותר ורק בא לך שכולם יצאו מהבית וישאירו אותך לבד. בקיצור - לא לחשוב על להקים עסק בכלל!!!
4. לא לגעת בסושיאלס!!!
עזבי אותך מתרגומים. היום יש את כל הכלים שמתרגמים את התוכן שלנו. גם אם יש תמונות עם כיתוב בעברית - תשאירי. מי שלא ירצה לעבוד איתך בגלל זה, את מעדיפה לא לעבוד איתו. את האתר, אם יש, כן הייתי מתרגמת אחד לאחד. לא לשנות כלום מבחינת תוכן, רק תרגום - כי את עדיין לא יודעת מה תצטרכי לשנות.
למה לתרגם את האתר? דיברנו כבר על גוגל… הוא אוהב תוכן. וברגע שיש לת תוכן רלוונטי באתר הוא יקפיץ אותך בחיפושים (כמובן שיש צורך ליצור חשבון בגוגל לפני, לא מסובך מדי). זה טוב בשביל ליצור איזשהו בסיס להמשך, כי בסופו של דבר, אם נקרית בדרכך הזדמנות (כמו לצלם במכביה) תרצי שיהיו לך תכנים עדכניים להראות.
תובנה: תרגום של דברים בסיסיים כמו האתר כדי שיהווה בסיס טוב להמשך. אוסטרלים במיוחד אוהבים לבדוק עלייך בגוגל לפני שהם מקבלים החלטה. לציין באתר שעברת לאחרונה למדינה חדשה ואת הניסיון שלך בתחום. (דיסקליימר: כל מי שמתעסק במקצועות הרפואה ופרה-רפואה באוסטרליה צריך להמיר את הרישיון שלו לרישיון מקומי ולכן זה לא תקף למי שאין לו רישיון מקומי.)
5. עוד חוזר הניגון
זה לגמרי מרגיש כמו להתחיל מחדש. בסוף, עם כל האופוריה של מדינה אחרת ותרבות חדשה, גם בחו״ל יהיו את אלה שיפרגנו לך מכל הלב, ימליצו וישכרו את שירותייך בלי לחשוב בכלל (כמו שאומרים פה - No brainer), וכאלה שלא משנה כמה עשית בחייך המקצועיים הם ינסו לקבל את מה שאת מציעה בחינם, וגם אז הם לא יהיו מרוצים - תתרחקי מהם כמו מאש.
מתי כן לתת בחינם? כשזו עבודה שממש בא לך עליה, או אנשים שאת רוצה להיות בחברתם. כשזה בא ממך - תני בכיף ובאהבה. אם אף אחד מהקריטריונים הזה לא תופס - שחררי, חשיפה לא תבוא מזה (ואם כן, כנראה שזה נופל על הקריטריון של עבודה שממש בא לך עליה).
תובנה: מצאי את האנשים שעושים לך טוב. שיפרגנו לך בלי למצמץ, וימליצו עלייך לכל העולם ואשתו. ולכל אלה שלא תגידי: ״סליחה, זה לא מתאים לי״ בלי להתבייש.
6. כל אחד והסיפור שלו
בסופו של דבר - לכולם יש עצות. גם לי. אבל לכל אחד יש את הסיפור שלו, ויכול להיות שאת רק תדרכי באוסטרליה (או בכל מקום אחר) והעסק של בניית הציפורניים שלך יעיף אותך לגג מהיום הראשון (שמעי, גם פה יש ביקוש מטורף למישהי טובה בתחום). כל אחת עם המטענים שלה והסטטוס שלה ובסוף רק את מחליטה איפה את עומדת, כמה גז את נותנת וכמה את משקיעה.
תובנה: אל תהיי קשה עם עצמך. אלו דברים שלוקחים זמן ונבנים עם הזמן. המשפחה שלך והבריאות הנפשית שלך חשובים יותר מרווחים או הצלחה עסקית.
הנה סיכום בנקודות של מה שדיברנו עליו עד עכשיו בפוסט:
- הציגי את עצמך לכל מי שאפשר, דברי, שתפי, ותראי להם מה את יודעת.
- עדכני את הגוגל - דירוגים באנגלית, כתובת וכו׳.
- צאי לקפה עם בעלי מקצוע מקומיים, קולגות וחברים של חברים.
- מפגש אחד יכול לפתוח לך עולם שלם, ואת לא יודעת מתי זה יקרה.
- בשנה הראשונה: הכירי את המקום, תתעדי, תחווי, תסתגלי, זה ממש בסדר.
- לא למהר להקים עסק - זמן הסתגלות הוא חלק הכרחי.
- אל תמחקי או תערכי תכנים ישנים. גם עברית זה בסדר.
- תרגמי את האתר אם יש כזה - זה טוב לגוגל, ונותן בסיס פרקטי להצגת תיק עבודות.
- יהיו לקוחות מפרגנים ויהיו כאלה שמנסים לקבל הכל בחינם, כי את ״חדשה״.
- לתת בחינם רק אם זה מרגש אותך או יוצר קשר חשוב.
- לדעת להגיד "לא מתאים" בלי רגשות אשם.
- אין טעם להיות קשוחה עם עצמך - הסתגלות למדינה חדשה לוקחת זמן. סבלנות ויצירה הם המפתחות להצלחה.
אז נכון, זה לא פוסט החלומות, ולא חשפתי בפניך שיטה שהופכת אותך לאישה מצליחה בחו״ל בין לילה, מה שכן עשיתי, או לפחות ניסיתי זה להגיד לך: תעצרי שניה, ותהני. ת-ה-נ-י מהחיים. יהיה לך את כל שאר החיים לעבוד, ולהרוויח ולהשפיע. תקדישי את הזמן הפנוי ליצירה, ללמידה, להכרויות חדשות. כל השאר יגיע בזמנו.
ועכשיו קצת פרקטיקה לעסקים באוסטרליה:
- ABN - פתיחת עסק נעשית דרך אתר ממשלתי ולא עולה כסף. יש אתרים שלוקחים את כל הפרטים שלך ו״עושים את זה עבורך״ אבל זה ממש לא נחוץ. האתר הנכון: https://www.abr.gov.au/business-super-funds-charities/applying-abn
- דיווח שנתי: שנת מס נמדדת מיולי עד יוני. מי שעושה תיאום מס לבד יכול להגיד עד סוף אוקטובר ל-ATO (Australian Taxation Office) או מעבר לזה להיעזר ברואה חשבון שיעשה עבורו.
- עד רווח של $18,200 (הכנסות מינוס הוצאות) זה נחשב עוסק פטור ממס.
- הכנסה באוסטרליה נמדדת על פי חישוב שנתי. והכי כיף לקבל בינואר בוכטה של כסף לחשבון כי הם אוהבים ״לשמור״ לעצמם אחוזים על הכסף שלך עד סוף השנה.
ב-2023 אירחתי פאנל עולמי, דרך קהילת ״צלמות טובות״, שם דיברנו עם עוד 3 צלמות- כל אחת ממדינה אחרת בעולם על אתגרי הרילוקיישן המקצועיים.
הנה הלינק:
שאלות?
הגיבו למטה...
תגיות: הגירה